כל עוד בלבב,
בליבו פנימה,
נפשי הומיה.

השעות הקשות בחיי התרחשו ללא כל הודעה מוקדמת
ראיתי אותך.
אתמול בדרכי לישון, אחרי ימי השבעה, כשכולם כבר התפזרו
ישבתי עם עצמי וחשבתי, חשבתי על כך שהיום אתעורר
וכלום כאילו לא היה, רק חלום אחד ארוך שממחיש לי את החיים
ללא אבא, את תחושת חוסר האונים, תחושת העצב העצומה, את
אובדן משמעות החיים בעיתוי רע כל כך ובלי הודעה מוקדמת.
התעוררתי.
פקחתי עיני.
הכל נשאר כשהיה.אבא איננו איתנו.
חיי התבססו על השקפותיו של אבי,מחשבותיו ודרכו ליוו אותי מדי
יום,ידעתי כמעט את כל המתרחש בליבו, ליבו הטוב.
ידעתי על החששות, על הדאגות ועל העקשנות הבלתי נתפשת לשמור
על חינוך המשפחה לעבודה קשה וללא גבולות.
על העקשנות לכבד איש את רעהו בלי פספוסים באהבת אמת.
ב10- השנים האחרונות אבא היה בשבילי האונברסיטה של החיים, בכל המשמעויות.
יכולת החשיבה השקולה, עקשנות וגאווה, צניעות וענווה, יושר והתמדה, היו
רק חלק מהדברים שהטביע בי בשעות עיצוב המוח הרבות שעברתי איתו.
לא תמיד הייתי תלמיד למופת, אבל בדרך כלל הוא הביע את הערכתו במילה או חיוך קטן.
למרות הקושי שלו להביע חמימות ואהבה, הוא הצליח לעשות זאת בהרבה עוצמה, בדרכו שלו.
היום במבט לאתמול אני יכול להבין שהכבוד הרב שזכה לו היה חלק מעוצמתו השקטה, מהתמדה
רבת שנים בה לא פסק להאמין לרגע בדרכו ואף אחד לא יכול היה להזיז אותו מדבריו.
להיכנס לנעליו כך אמרו לי ואני מגחך בליבי, אתם מבינים על מה אתם מדברים? אין סיכוי
להיכנס לנעליו, היום זה ברור לי, אבא היה זן שנכחד, בלי מסכות, בלי פלאוורות,
בלי דיבורים ורכילויות, בלי פלצנות, עם הרבה יושר ועקשנות, בעולם של שקר.
אולי עכשיו בדרכו לעולם האמת הצליח לנוח ממחשבותיו הרבות.
תקלה טכנית, טעות אנוש, חוסר מזל זמני, צחוק הגורל, תקלה בנתיב, אלה הן חלק מהסיבות
להעלמותו של אבא מרצף השיאים של החיים.
ברור שאין לי מילים, נשימתי נעתקה, מוחי מסרב להאמין, כולי בוכה.
זו האמת.מסתבר
ואין לי דרך אחרת, אפילו לא ניתנה לי ההזדמנות להתעקש על חייו, הכל קרה כעובדה
כאילו היתה חלק מחיי.
לא נותר לי אלא להודות לפני כולם.
להודות על אהבת אמת, על קשר של פעם בדור, על הערכה שאין לה גבולות, על כך שאני נשארתי חייב.
חייב להמשיך את דרכו, חייב להנציח את זיכרו, חייב להמשיך בדרך המלך.

שון תל 15/10/2002

אבא - החבר הכי טוב שלי מת.
הוא ישב איתי שעות- לימד, הסביר, הקשיב, סיפר, חינך- בכל מקום:
בבית, במישרד, ב' טימין' ועכשיו הוא כבר לא קיים.
אני אוהבת אותו בכל ליבי ובכל נישמתי.
את כל ההחלטות בחיי עשיתי בהתייעצות עימו-
עכשיו אני צריכה להחליט לבד.

אורלי תל 15/10/2002