פרופ' גבי וימן -( עתון " כלבו11.10.2002" )

הדון השקט
 
למרות שבנה אימפריה תקשורתית מצליחה ומתפתחת, הוא תמיד הצניע את הישגיו,
תמיד נשאר בצללים.שלמה תל הלך מאיתנו והשאיר שקט. שקט מעיק, עצוב, ריק.

 
אנשים העוסקים בתקשורת ובפרסום הם עצמם אנשים מתוקשרים ומפורסמים.
הם ידועים,הם מוכרים,הם אינם נסתרים, והצניעות בדרך כלל רחוקה מהם. אבל שלמה תל היה שונה,
מאד שונה. שלמה היה איל תקשורת מקומי: מבכירי הפרסומאים בחיפה, ממייסדיו ומבעליו של המקומון
" כלבו" , איש המחובר לכל עשייה תקשורתית ופרסומית בעיר. והנה,בניגוד למקובל בעיסוקים אלה היה
שלמה איש צנוע, שקט ואצילי. אני נזכר בספרו של מיכאיל שולחוחוב " הדון השקט" כאשר אני חושב
על שלמה: השילוב הנדיר של נועם הליכות, אצילות והמון שקט. בשלמה היתה אצילות " של פעם" ,
עם אלגנטיות אירופאית כמעט מיושנת, שאינה נדחפת, אינה מרימה קול, אינה מבליטה את עצמה.
אדרבא, למרות שבנה, עם אשתו ביאנקה כשותפה מלאה לצידו, אימפריה תקשורתית מצליחה
ומתפתחת, הוא תמיד הצניע את השגיו, תמיד נשאר בצללים, הדון השקט.
לפני שבועות מספר השיא את בנו שון לרותי בחתונה מסחררת ומיוחדת. שלמה, בצניעות האופיינית לו,
ישב עם אורחיו וסיפר שהוא עצמו המום מהפאר וההדר.
הוא העלה חיוכים רחבים על פני מאזיניו כסיפר כיצד הטילו עליו את תפקיד " אב החתן" , כיצד למד שעליו
לציית לכללי הטקס וכיצד הוא, הדון השקט, מצא עצמו מובל בהכנעה, לחתונת הפאר.
ההומור שלו היה תמיד של אירוניה דקיקה, הומור עדין ולא בוטה, הומור שקט, הומור אצילי.
לפני מספר ימים פנה אלי סטודנט המתעתד לכתוב עבודת מחקר על התקשורת המקומית בחיפה.
" תדבר קודם עם שלמה תל" יעצתי לו, " הוא יודע יותר מאשר כל המרצים באוניברסיטה" .
ואכן , בכל הנוגע לתקשורת בחיפה , שלמה היה מעמודי התווך שלה וגם ממקורות הידע העשירים ביותר.
בשנות ה70- המוקדמות הקים, עם עמיתו טדי אינס, את " כלבו" , שהיה לאחד המקומונים המצליחים
והוותיקים בישראל. שלמה היה פרסומאי בכיר במשרד " בינג ליניאל" , וב1985 הקים והחל לנהל
משרד פרסום עצמאי", קשר ישיר" שבו שילב את בני משפחתו.הוא עשה אותו לסיפור הצלחה.
במו ידיו, ללא ירושות וללא פטרונים, בנה שלמה את הצלחתו התקשורתית והעסקית.
אך למרות ההצלחות וההישגים נשאר הדון השקט צנוע, רחוק מאורות הזרקורים.מעולם לא דבק בו רבב, מעולם לא
קשר עצמו לפוליטיקה או לסלבריטאות נוצצת. הוא היה משקיף, משועשע, בחיוך הקטן והאירוני, בקריירה
הפוליטית של הבן אבי תל, שומר מרחק בטוח. והדון השקט ידע גם להיות חבר שקט, מסייע ומחמיא, מקשיב ומייעץ,
ובשעת צרה גם מושיט יד מנחמת. וכל זאת בשקט, בצנעה, שלא על מנת לקבל גמול או תודה.
את דברי העידוד שלו בשעה קשה לי לא אשכח לעולם.
, הדון השקט, שלמה תל ז" להלך מאיתנו והשאיר שקט, והפעם שקט מעיק, עצוב, ריק.